אימי, מייסדה של תורת ה- קרב מגע היה איש הגנה, איש של שלום וג'נטלמן אמיתי. אין כמעט אדם בישראל שלא מכיר או לא נחשף לתורת הקרב מגע מתישהו במהלך חייו.

אימי יצר שיטת הגנה עצמית הגיונית, פשוטה ופרקטית שתאפשר לכל אדם להגן על עצמו בסיטואציות תקיפה ללא אמצעים מיוחדים וללא מאמץ רב.

אימי הגדיר זאת כך: "הגעתי למסקנה כי לכל אדם מתאימה שיטת לחימה אינדיבידואלית לכן יצרתי שיטה טבעית משוללת סייגים. אני נתתי רק את הבסיס והתוויתי כיוון לשיטת הקרב, מכאן - כל אדם יפתח את יכולת הלחימה כראות עיניו ולפי כישוריו האישיים".

פעמים רבות נשאל אימי כיצד יוכל להגן מפני חזק ממנו, ועל כך היה עונה: "אפילו רגלו של תינוק חזקה יותר מהביצים של ג'ו לואיס" (אלוף העולם באגרוף).

שיטת הקרב מגע שפיתח אימי נהוגה בצה"ל וחובה על כל חייל לעבור אימוני קרב מגע בשלב כלשהו במהלך שירותו הצבאי.

אימי נולד בבודפשט ב- 1910 וגדל בברטיסלבה שבסלובקיה לבית שבו הספורט, החוק והחינוך היו מרכזיים. אביו, סמואל ליכטנפלד, היה דמות יוצאת דופן. במשך 20 שנה עסק סמואל בהאבקות, הרמת משקולות והפגנת כוח בקרקס. אימי, אשר נחשף לקריירה של אביו, שהה רבות במחיצת ספורטאים למיניהם והחל לרכוש טכניקות לחימה שונות.
בסיום עבודתו בקרקס, פתח סמואל (אביו של אימי) מועדון האבקות והצטרף לכוחות המשטרה העירונית ולימים הפך למפקד יחידת הבלשים. הוא נחשב למי שלכד והביא לדין רוצחים ופושעים רבים. סמואל עסק בין היתר באימון אנשי יחידתו בהגנה עצמית וטכניקות השתלטות על חשודים אלימים תוך מתן דגש על כללי מוסר. הטכניקות היו מסוגננות ביותר וללא צורך בהפעלת כוח רב, עם זאת הן תאמו את רוח התקופה. 
אימי, שהצטיין בשחייה, נטש תחום זה לטובת התעמלות, האבקות ואגרוף. 

בשנת 1928 זכה אימי ליכטנפלד באליפות סלובקיה בהאבקות לנוער.
בשנת 1929 זכה אימי באליפות האגרוף למבוגרים.

בעשור הבא התרכזה פעילותו של אימי בעיקר בהאבקאות, הן כמאמן והן כמתחרה, תוך שהוא מתמיד שנה אחרי שנה לזכות בעשרות פרסים ומדליות. אימי השתייך לשורה הראשונה של מתאבקי אירופה עם עשרות ניצחונות על רבים ממחזיקי התארים ברחבי העולם. 

עיסוקו בתחומי הספורט והאקרובטיקה דחפוהו לעסוק באומנויות הבמה. כך הוא הדריך בהתעמלות את המשתתפות בהצגותיה של אחת הלהקות הידועות בסלובקיה ובכמה מהן אף הופיע וזכה להצלחה לא מבוטלת, חלק מתלמידיו הופיעו על במות ברודווי בשנות ה-60.

בנתיים החלה ברטיסלבה של אמצע שנות ה-30 להשתנות. קבוצות פשיסטיות ואנטישמיות התעוררו ושמו להן למטרה לנתץ את הסדר החברתי ולפגע בתושבים היהודים. אימי הפך למנהיגה הלא רשמי של קבוצת יהודים צעירים אשר פעלה לחסום בפני הפורעים שרצו לפגוע באוכלוסייה היהודית את הכניסה לשכונה היהודית. 
עד 1940 השתתף אימי באין ספור התנגשויות אלימות וקרבות רחוב עם אנטישמים. לא אחת הוא עמד כנגד המון זועם של מאות ואלפים של פורעים.
היה זה ידוע בברטיסלבה, שכאשר אימי נמצא ברובע, לא יהיו התפרעויות וניתן להלך בשקט ברחובות.

ב- 1940 עלה אימי על האנייה "פנצ'ו" לכיוון פלשתינה ארץ ישראל, את האנייה ארגנו חברי תנוער בית"ר ועל אף שיועד ל-150 איש, הצטופפו בה כ-500 צעירים. יום אחד בהיותו על סיפון הספינה שמע אימי קול זועק מן הים, הוא הביט וראה את חברו הולך וטובע, מבלי לחשוב פעמיים קפץ אימי למים והציל את חברו. אך המחיר ששילם אימי היה כבד- עקב מים שחדרו לאזנו וחוסר תנאי הטיפול באנייה, לקה אימי בזיהום. ואם לא די בכך האנייה הושבתה בעקבות פיצוץ בדודי הספינה. אימי נטל פיקוד והורה לאנשיו לאסוף סדינים על מנת לייצר מפרשים. לאחר חמישה חודשי נדודים עלתה הספינה על שרטון לא הרחק מחופי קמילנסקי. אימי ועוד ארבעה מחבריו עלו על סירת משוטים וחתרו במשך חמישה ימים סביב האי כריתים בניסיון להתגבר על הזרמים ולבסוף כשמצבם הפיזי קריטי, אותרו על ידי משחתת בריטית והובאו למצרים שם נעצרו והובאו לטיפול במהלכו נותח אימי מספר פעמים ונותר משותק בחצי פניו. 

אימי הצטרף לצבא הבריטי ושרת בגדוד הצ'כוסלובקי- שם התפתח סכסוך ממושך בינו לבין הרס"ר הגדודי על רקע מוצאו היהודי. אימי פתר את הסכסוך בחבטת אגרוף. אך הסכסוכים על רקע מוצאו לא פסקו עד שאימי החליט לעזוב.

בשנת 1942 הגיע אימי לישראל.
בשנת 1944 לבקשת יצחק שדה הוא הצטרף להגנה והדריך ב"פל-יפ" שחייה והצלה ובפלמ"ח לימד את תורתו ל "נוטרים" והם הפיצו אותה ביחידות ההגנה השונות. 
אימי פיתח טכניקות תקיפה והגנה  בסכין שהיו חיוניות ביותר, שכן הבריטים ששלטו באותה עת בארץ לא הותירו ליהודים לשאת נשק חם.

עם הקמת המדינה, אימי השתלב בצה"ל כמדריך אימון גופני וקרב מגע ראשי. במשך 16 שנים אימן את חיילי היחידות המיוחדות בהגנה עצמית, בין היתר את יחידת ה-101 על פי בקשתו של אריק שרון. 

אחד מחניכיו הראשונים של אימי, היה אלי אביקזר ז"ל, נער סורר בן 16 שהסתובב ברחובותיה של נתניה. אימי טיפח והשקיע בו עד שהוצב כראש מדור קרב מגע בצה"ל. אביקזר ז"ל העיד: "אימי היה אבי, ללא הוא הייתי בוודאי מת או בכלא..." 
אימי הפך את הלימוד למסודר, דאג למערכי שיעור נוקשים ולעדכון הטכניקות תוך הפקת לקחים מקרבות ואירועי תקיפה שונים.

במהלך שירותו נשא אימי לאישה את אילנה וגידל את שני בניה, כאשר ילדים משלו מעולם לא היו לו. 

חיילים וקצינים שעברו אימונים גופניים ואימוני קרב מגע מדברים בהתלהבות על שיטת אימי ובהערצה על האיש. 

לוחם במלחמת יום כיפור סיפר כיצד נתקל בלוחם מצרי פנים מול פנים ללא תחמושת והצליח להסיט את קנה רובה האויב ולשלוף את הנשק מידי הערבי ולהשתלט עליו בזכות שיטת אימי.

במהלך שירותו הצבאי פיתח אימי את שיטת הטיפוס על חבל הצה"לית ו"מעבר קיר" שנלמדת ונמצאת בשימוש עד היום בצה"ל.

בשנת 1961 יצא בשליחות מטעם המדינה לאתיופיה ללמד שם את תורתו למשטרה ולצבא המקומיים, בשהות שארכה כשנה וחצי.

בשנת 1964 פשט אימי את המדים לא לפני ששיטתו הפכה לנחלתם של כל זרועות הביטחון ומשרד החינוך. 
עם צאתו לאזרחות פתח אימי מכון בתל אביב ובו החל ללמד את תורתו.
בהמשך עבר לנתניה והמשיך להדריך ולפתח את שיטתו במכון וינגייט.
רבות מהטכניקות פותחו ושוכללו בקפה "עוגתי" שבמדרחוב נתניה שם נהג אימי להיפגש עם תלמידיו וחבריו במשך שנים ודן איתם תוך שתיית קפה. 
בשנים אלה הדריך אימי את דור "הבנים" אלה שעתידים לפתח ולהפיץ את תורתו, מהם יצאו בהמשך מס' ארגונים, שהגדול בהם הוא "IKMF האיגוד הבינלאומי לקרב מגע - בשיטת אימי".

ב 1981 קשר אימי קשר עם איש העסקים האמריקאי דניאל אברהם, יחסיהם הידידותיים הביאו את אברהם לתרום סכום כסף נכבד אשר אפשר לקבוצה של מדריכי קרב מגע בכירים לערוך סיור בארה"ב ולהציג את השיטה למרכזים יהודיים שם. בעקבות סיור זה גובשה קבוצה של צעירים אמריקנים שעברה בישראל קורס מדריכי קרב מגע בשיטת אימי. אימי שבאותה העת כבר עבר את שנתו השבעים הלך לכל מקום, הדגים טכניקות והפליא את כולם בחיוניותו, כושרו ויכולתו הגופנית והמנטלית.

החל מסוף שנות ה-80 החלו להחדיר את שיטת הקרב מגע של אימי גם ל FBI וליחדות פדרליות אחרות.  

ב-1997 נפתח מרכז ראשון לקרב מגע בלוס אנג'לס שבארצות הברית. 

ב- 1995 ייסד אימי ליכטנפלד עם כמה מתלמידיו הבכירים את האיגוד הבינלאומי לקרב מגע IKMF, תוך שהוא משמש כנשיא האיגוד ומינה את אבי מויאל לשמש כמנכ"ל האיגוד. 

בין חניכיו של אימי נמנים רבים מאנשי הצמרת הישראלית ורבים שהכירו לו תודה על תרומתו הגדולה כמו יצחק רבין ז"ל, זבולון המר ז"ל ואהוד ברק. 

אימי (שדה אור) ליכטנפלד נפטר בשיבה טובה בעיר מגוריו נתניה ב- י"א בטבת תשנ"ח (9 בינואר 1998). אף בשעותיו האחרונות שמר אימי על חושב הומור ומת מיתת נשיקה, יהי זכרו ברוך!